חשיבה קדימה כשאנו מצויים בקונפליקט עם הזולת
כשאנו מצויים בקונפליקט עם הזולת המיקוד, מרכז הכובד של מחשבתנו נוטה להיות מופנה כלפי העבר יותר מאשר כלפי העתיד, גם אם אליו אנו מתייחסים בדברנו. אנו מתחילים לאסוף את כל מה שקרה עד כה, ותוצאות איסוף זה הן לעיתים ערימה גדולה שמפריעה לנו בהווה, מגבירה את כעסנו וחוסמת אותנו בפני הקשבה פתוחה לצד השני. (כשבנוסף לכך, הזיכרון שלנו בעת שאנו כועסים נוטה להיות סלקטיבי באופן כזה שאנו זוכרים יותר אירועים שלילייים שהתרחשו מאשר אירועים חיוביים).
המיקוד בעבר מפריע לנו להתקדם קדימה.
בניגוד לנטייה זו, דווקא מבט קדימה לעבר העתיד עשוי להיות בעל תועלת. אולם, לא רק מבט לעבר העתיד הקרוב, המיידי, הוא חיוני. חשוב לפתוח גם אפיקים לעתיד הפחות נראה לעין. פתיחת אפיקי מחשבה לעתיד רחוק, יחד עם השאלה מה רצוי לנו שיקרה בעוד שנה, שנתיים והלאה, יכולה לסייע לנו לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים, מכיוון שבדפוס חשיבה זה מונחת לא רק בשאלה: ידו של מי על העליונה עכשיו? אלא גם: כיצד יראו הדברים מאוחר יותר? איזו מערכת יחזים תהיה ביננו? האם נוכל לעבוד היטב יחד?
מחשבה קדימה לעבר עתיד רחוק יותר מובילה אותנו ליותר מתינות ושקילה- האם הבסת היריב שנראית כדאית מאד בטווח הקצר היא אכן כדאית בטווח הרחוק? או לעומת זאת- כיצד ויתור שלי יתפרש בעיני הצד השני? האם כנדיבות או כסימן לחולשה? האם תיאבונו עלול לגדול?
יתרון נוסף של חשיבה קדימה הוא בכך שהיא מאפשרת לנו לראות את תמונה רחבה יותר מאשר את החלק המסויים של המחלוקת בינינו הגלוי כרגע לעין. ראיית הדברים בהקשר רחב יותר תורמת גם לאי איבוד פרופרוציות.,שכן לא אחת קורה שמה שנראה לנו בהווה המיידי כחמור, בלתי נסבל וכד', נראה לנו לאחר זמן במבט לאחור כלא חשוב, מוגזם וכד'. גם מסיבה זו חשיבה קדימה מסייעת לנו להישאר מאוזנים נוכח המצב ובכך היא תומכת באי החרפתו.
בנוסף, המחשבה על כך שקיים סיכוי שניפגש שנית (בייחוד כאשר ישנם יחסי גומלין מתמשכים בין הצדדים) ואולי אף נזדקק האחד לשני היא מחשבה שעשוייה לבלום אותנו, כמו גם את הצד השני, מלהגיב באופן קיצוני לבעיות המתגלעות בינינו.
אם ננצח את הצד השני באופן בו הוא ינחל מפלה, הוא ירגיש מושפל, מבוזה. הרגשות שלו אולי יגרמו לנו קורת-רוח בטווח הקצר, ואולי אף נרוויח מכך (במונחים של אינטרסים) על חשבונו, אולם בטווח הרחוק יותר, הצד המובס, שעשוי להמשיך להיות עויין, וישאף להחזיר את כבודו האבוד, ישמח לעשות זאת אם וכאשר תינתן לו שעת כושר.
לכן, במידה שהיחסים עם הצד השני חשובים לנו מסיבה זו או אחרת, רצוי לכוון להגעה למצב אחר, מצב שבו גם הצד השני יוכל לחיות עם המציאות שתיווצר כתוצאה מהפתרון.
כאשר מפנים את המבט קדימה במקום אחורה ולוקחים בחשבון גם את הטווח הארוך, חושבים יותר גם על דרך להגיע להבנות הדדיות. כתוצאה מכך, גדל גם הסיכוי שפני הוויכוח ישתנו- כבוד הדדי בדרך הדיון הופך לאבן יסוד בסיסית.
הדבר נכון, כמובן, גם ביחס בין בעל עסק מכל סוג שהוא לבין הלקוח שלו. בעל עסק אשר במקום להביט קדימה, מצמצם את ראייתו רק לרווחיו בהווה ומסרב, למשל, לשקול בקשת לקוח לא מרוצה להחזר כספי, עשוי להרוויח מכך בהווה, אך להפסיד את הלקוח (ולעיתים גם את שמו הטוב) בעתיד.
כשאנו מצויים בקונפליקט עם הזולת המיקוד, מרכז הכובד של מחשבתנו נוטה להיות מופנה כלפי העבר יותר מאשר כלפי העתיד, גם אם אליו אנו מתייחסים בדברנו. אנו מתחילים לאסוף את כל מה שקרה עד כה, ותוצאות איסוף זה הן לעיתים ערימה גדולה שמפריעה לנו בהווה, מגבירה את כעסנו וחוסמת אותנו בפני הקשבה פתוחה לצד השני. (כשבנוסף לכך, הזיכרון שלנו בעת שאנו כועסים נוטה להיות סלקטיבי באופן כזה שאנו זוכרים יותר אירועים שלילייים שהתרחשו מאשר אירועים חיוביים).
המיקוד בעבר מפריע לנו להתקדם קדימה.
בניגוד לנטייה זו, דווקא מבט קדימה לעבר העתיד עשוי להיות בעל תועלת. אולם, לא רק מבט לעבר העתיד הקרוב, המיידי, הוא חיוני. חשוב לפתוח גם אפיקים לעתיד הפחות נראה לעין. פתיחת אפיקי מחשבה לעתיד רחוק, יחד עם השאלה מה רצוי לנו שיקרה בעוד שנה, שנתיים והלאה, יכולה לסייע לנו לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים, מכיוון שבדפוס חשיבה זה מונחת לא רק בשאלה: ידו של מי על העליונה עכשיו? אלא גם: כיצד יראו הדברים מאוחר יותר? איזו מערכת יחזים תהיה ביננו? האם נוכל לעבוד היטב יחד?
מחשבה קדימה לעבר עתיד רחוק יותר מובילה אותנו ליותר מתינות ושקילה- האם הבסת היריב שנראית כדאית מאד בטווח הקצר היא אכן כדאית בטווח הרחוק? או לעומת זאת- כיצד ויתור שלי יתפרש בעיני הצד השני? האם כנדיבות או כסימן לחולשה? האם תיאבונו עלול לגדול?
יתרון נוסף של חשיבה קדימה הוא בכך שהיא מאפשרת לנו לראות את תמונה רחבה יותר מאשר את החלק המסויים של המחלוקת בינינו הגלוי כרגע לעין. ראיית הדברים בהקשר רחב יותר תורמת גם לאי איבוד פרופרוציות.,שכן לא אחת קורה שמה שנראה לנו בהווה המיידי כחמור, בלתי נסבל וכד', נראה לנו לאחר זמן במבט לאחור כלא חשוב, מוגזם וכד'. גם מסיבה זו חשיבה קדימה מסייעת לנו להישאר מאוזנים נוכח המצב ובכך היא תומכת באי החרפתו.
בנוסף, המחשבה על כך שקיים סיכוי שניפגש שנית (בייחוד כאשר ישנם יחסי גומלין מתמשכים בין הצדדים) ואולי אף נזדקק האחד לשני היא מחשבה שעשוייה לבלום אותנו, כמו גם את הצד השני, מלהגיב באופן קיצוני לבעיות המתגלעות בינינו.
אם ננצח את הצד השני באופן בו הוא ינחל מפלה, הוא ירגיש מושפל, מבוזה. הרגשות שלו אולי יגרמו לנו קורת-רוח בטווח הקצר, ואולי אף נרוויח מכך (במונחים של אינטרסים) על חשבונו, אולם בטווח הרחוק יותר, הצד המובס, שעשוי להמשיך להיות עויין, וישאף להחזיר את כבודו האבוד, ישמח לעשות זאת אם וכאשר תינתן לו שעת כושר.
לכן, במידה שהיחסים עם הצד השני חשובים לנו מסיבה זו או אחרת, רצוי לכוון להגעה למצב אחר, מצב שבו גם הצד השני יוכל לחיות עם המציאות שתיווצר כתוצאה מהפתרון.
כאשר מפנים את המבט קדימה במקום אחורה ולוקחים בחשבון גם את הטווח הארוך, חושבים יותר גם על דרך להגיע להבנות הדדיות. כתוצאה מכך, גדל גם הסיכוי שפני הוויכוח ישתנו- כבוד הדדי בדרך הדיון הופך לאבן יסוד בסיסית.
הדבר נכון, כמובן, גם ביחס בין בעל עסק מכל סוג שהוא לבין הלקוח שלו. בעל עסק אשר במקום להביט קדימה, מצמצם את ראייתו רק לרווחיו בהווה ומסרב, למשל, לשקול בקשת לקוח לא מרוצה להחזר כספי, עשוי להרוויח מכך בהווה, אך להפסיד את הלקוח (ולעיתים גם את שמו הטוב) בעתיד.
מאורה רייץ, סוציולוגית (M.A),ומגשרת.
